בנק לאומי סניף היקב נ' סמאק יבוא ושיווק מזון בע"מ ואח'

פסק דין

א. רקע:

בפניי תביעה כספית על סך 726,791 ₪ אשר הוגשה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: התובע ו/או הבנק) כנגד חברת סמאק יבוא ושיווק מזון בע"מ ובעליה, מר שלמייב גרא (להלן: הנתבעים).

ביום 14/10/04, חתמה הנתבעת 1 (בשמה הקודם יא. יא. פוד בע"מ) על תנאי הסכם ניהול חשבון דביטורי שמספרו 139700/06 ביום 13/11/05. הנתבע 2 (שהיה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בעליה של נתבעת 1), חתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, להבטחת חובותיה של הנתבעת 1 כלפי הבנק, במסגרת החשבון.

באותם הזמנים נוהלו בבנק מספר חשבונות עסקיים נוספים, על ידי חברות העוסקות בעסקי מזון בבעלות של התובע ואביו. אחד מהחשבונות (142100/59), היה של חברת אקופוד בע"מ (להלן: אקופוד). הנתבע 2 (בתביעה דנן), היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה גם בעל זכות חתימה בחשבון הנ"ל של אקופוד.

ביום 18/4/08 הבנק שלח לנתבעת דרישת תשלום בגין יתרת החובה בחשבון של הנתבעת 1, נכון ליום 16/4/08, על סך 302,183 ₪. כן, נדרש הנתבע 2 לשלם את החוב על פי ערבותו. החוב לא שולם, ועל-כן הוגשה תביעה זו.

התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר, וביום 3/2/09 נעתרה כב' הרשמת י. גרינוולד לבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן. הטענה אשר בגינה הוענקה הרשות להתגונן הינה טענת קיומו של הסכם בעל-פה בין הצדדים לסילוק החוב (כאמור בסעיף 13 לבקשה) וכן הטענה להתנהלות של הבנק בחוסר תום לב, שעה ששינה את תנאי האשראי והאופן בה נעשה שינוי זה (כאמור בסעיפים 4-15 לבקשה).

ביום 19/9/09 (המהלך ניהול הליכי תיק זה), הגישה אקופוד תביעה כספית , בת.א.

12187-09-09 (שלום-ת"א), כנגד הבנק. חברה זו עתרה להשיב לידיה כספים, שהועברו במועדים שונים מחשבונהּ, לחשבון של הנתבעת, ללא הרשאה. ביום 28/4/11 ניתן פסק דין באותה תביעה, ובית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, באופן שהבנק חויב להשיב לחברת אקופוד סך של 204,261 ₪. ערעור שהוגש על ידי אקופוד (לחיוב השבה של סכומים נוספים), נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי (50402-06-11).

מאחר והסכום הנ"ל שבית המשפט הורה בפסק הדין הנ"ל להחזיר לאקופוד הינם כספים שהועברו מהחשבון של אקופוד לחשבון של הנתבעת 1, התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה כך שסכום התביעה בתיק זה יכלול, בנוסף ליתרת החובה המקורית, גם את הסכומים שהעברתם בוטלה בפסק הדין הנ"ל. סכום התביעה המתוקן הועמד על סך של 508,254 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה המתוקנת). כב' השופטת שמולביץ, נעתרה לבקשת התיקון ביום 25/9/11, והותר לנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן, זכות שלא נוצלה, על ידם.

ב. המסכת הראייתית:

בתיק זה התקיימו 11 ישיבות, בפני 4 מותבים שונים. ההוכחות נשמעו לבסוף בפניי. מטעם הבנק, העידו גב' לילך קליינמן אשר הייתה בזמנים הרלבנטיים מנהלת מגזר בנקאות לעסקים בסניף בו התנהל החשבון של הנתבעת. כן, העידה הגב' גלינה פוליאק, אשר הייתה מנהלת הסניף בו התנהל החשבון, בחלק מהזמנים הרלבנטיים לתביעה. בעת הגשת תצהירי העדות הראשית של הבנק, לא הוגש תצהיר מטעם מנהלת הסניף. במהלך שמיעת ההוכחות, הבנק הגיש בקשה (בקשה מס' 14) להתיר את העדתה של מנהלת הסניף. היא התייצבה לדיון ההוכחות ביום 13/12/12, ובהחלטתי מאותו מועד, התרתי את מתן עדותה של מנהלת הסניף, על אף הסתייגותי מכך שהבקשה הוגשה באיחור רב, תוך כדי העדפת חקר האמת והכרעת המחלוקות העובדתיות והמשפטיות הקיימות המונחות בפניי, לגופן (ר' שם).

מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, ואביו, מר גלעד שלמייב, (להלן: גלעד ו/או אביו של הנתבע 2).

לאחר שמיעת ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים. בהעדר מחלוקת אודות החובות שהצטברו בחשבון (כמפורט בתביעה), הרי שטענות הנתבעים מהוות מעין טענות של "הודאה והדחה", וכך ראוי לבחון אותן לגופן.

ג. תמצית טענות הנתבעים:

תביעת הבנק מתעלמת מטענות הנתבעים המיוחדות לתיק זה, כפי שפורטו בבקשת הרשות להתגונן. עובדה זו נותרה בעינה גם בעת הגשת כתב התביעה המתוקן, אשר הוגש לאחר מתן הרשות להתגונן. הסכום אותו חויב הבנק להשיב לאקופוד, הוּסף לתביעה זו, באופן סתמי.

החשבון נשוא התביעה שנפתח ב-10/2004, התנהל היטב במשך למעלה משלוש שנים, עד ל-04/2007. בעקבות החלפתו של מנהל הסניף הקודם, בגב' פוליאק, והתחלפותה של מנהלת המחלקה העסקית, זמן קצר קודם לכן, הבנק שינה לרעה ובאופן פתאומי את היחס שלו לחשבון של הנתבעים. דרישתה של המנהלת החדשה, גלינה, להקטנת המסגרת וכיסוי למעלה ממחצית יתרת החובה, היו בניגוד לשגרת ניהול החשבון במשך שנים, מבלי שחל שינוי בעסקי הנתבעת 1 ודרכי ניהול החשבון. דרישה זו לא הייתה לגיטימית ובוצעה מבלי שניתנה שהות מספקת לנתבעת, להיערך לדרישות החדשות. פעולותיו הנמהרות והחד צדדיות של הבנק הובילו להתמוטטותה של הנתבעת 1 והפסקת פעילותה השוטפת.

מנהלת הסניף הציעה שכנגד תשלום מרבית החוב שהבנק יוותר על ריבית שהסתכמה בסכום של כ-280,000 ₪. הצעה זו נבעה בעליל מרצונה של המנהלת החדשה להציל את עצמה ממצב של אובדן סכומי אשראי גדולים שהוענקו לנתבעת, דבר שהיה פוגע בקידומה בבנק ובתפקידה. על-אף טענות ההגנה המפורשות, להסכם בעל-פה עם מנהלת הסניף, נמנע הבנק לאורך כל ההליך להזמינה לעדות, ורק לאחר שמיעת עדי ההגנה, "נזכר" הבנק לבקש את זימונה. בנסיבות אלה, יש לתן לעדותה את "משקלה הנכון".

אבי הנתבע 2 דאג בפועל לכיסוי סכום החוב ככל שזהו הסכום עליו הוסכם, ואשר הובטח שכנגד תשלומו, יבוטלו חיובי הריבית הנ"ל. הבנק לא כיבד את ההסדר, התנער ממנו, ופתח בהליך זה חרף ההסכמות המפורשות. התנהגות זו של הבנק הינה בבחינת תרמית, הפרת חוזה והטעייה, וכל זאת בשעה שמוטלת עליו חובת תום לב מוגברת, כלפי הנתבעים.